<h1>פירוש רבינו אליקים — יומא</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[יומא ס"ט ע"ב] כדאמ' רב חסדא, בסמוך. בעזרת נשים, היה קורא בתורה במסכת סוטה [מ"א ע"ב] בפרק ואילו נאמרין ולפיכך היה יכול לישב (לעזרה) [בעזרה]. מיתיבי כול', אלמא דבעזרה היה קורא כהן גדול. בהר הבית, שחוץ לעזרה, ת' אמ' רב חסדא מאי עזרה עזרת נשים.
[יומא נ"ד ע"א] דאמ' ר' זירא אמ' רב, במסכת שקלים [עיין כתובות ק"ו ע"א]. שלש עשרה וכול', ז' שערים היו בעזרה ג' בצפון וג' בדרום וא' במזרח, ובמסכת מידות [פ"א מ"ד]... במקדש... מברר... במקום אמה טרקסין שהיה בבית ראשון כדלעיל [נ"ב ע"א]... קודשי הקדשים ובהן לולין פתוחין לבית קדש הקדשים... שמשלשלין האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים, כדגרסי' במידות [פ"ד מ"ה], וכנגד בית פרכות... היו ב' פרכות... דר' זירא מיהא שמעי' דכנגד השערים היו פרכות פרופות הכי נמי בבית ראשון שהיה אמה טרקסין היתה שם פרוכת כנגד הפתח שבו ומאותה פרכת... פנימה לא מגלין, והא דמגלין קאי על פרכות שכנגד פתחי אולם והיכל קאמ' לעיל דמגלין להם את הפרכות. בצורתא קיימי, שהיו חקוקין על הכותל לא (שיהו) [שהיו] עומדות באמצע בית קדש הקדשים כאותן שבמקדש הראשון.
[יומא ס"ט ע"א] ש"מ, אכתי מדקתני מניחין אותן תחת מראשותיהן דבגדי כהונה ניתנו כול'. כנגד ראשיהן, מן הצד כי היכי דלא הוו (דלא הוו) תחת מראשותיהן. ש"מ, כדקתני דכנגד ראשיהן, מן הצד יכול להניח בגדי כהונה, ואינו נראה כמשתמש בהן, ש"מ דהכי נמי יכול להניח תפילין מן הצד כנגד הראש כשחלוץ בלילה. וקמיהדר למילתיה קמייתא, וקאמ' דהכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן קתני ולא תחת ממש. הניחא למן דאמ' אבניטו של כהן גדול ביום הכיפו' זהו אבנטו של כהן הדיוט, בין בשאר ימות השנה בין ביום הכיפו' דהוי של בוץ לחוד, כמו של בוץ של כהן גדול ביום הכיפו', ובפרק קמא [י"ב ע"א] פלוגתא דר' ור' אלעז' ביר' שמע' שפיר ליכא למיפרך הא קא מיתהני מכלאים הא דאיירי הכא בבגדי כהן הדיוט איירי אי ניתנו ליהנות. לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, דשל הדיוט היו של כלאים. מאי איכא למימ', השתא איכא למימ' נמי הא קא מיתהני מכלאים. הא בהצ(נ)עה שפיר דמי, להציע תחתיו, דהכא ליכא למימ' מש' לא יעלה עליך. שמא תיכרך, ועובר [על] לא יעלה. דמפסיק ליה מידי ביני ביני, בינו לבין הכלאים. אסור לישן עליהם, מש' גזיר' שמא תיכרך לו נימא כול'. קשין הן, ואפי' תימא תחת מראשותיהן שהרי אין בהן הנאה וכל שאין בו הנאה דומיא דבגד אין בו מש' כלאים. כפול ששה, שהיו [ששה] חוטין כאחד בחוט אחד. האי נמטא, פילטרא. גמדא, עב וקשה. נרש, שם מקום. למדינה, חוץ לעזרה. אסור, מש' זילותא. והתניא, במגילת תענית. בו, בחדש (אדר) [כסלו]. יום הר גריזים, שנעשה להם נס מכותיים שהיו יושבין בהר גריזים, כדמפרש ואזיל יום שבקשו כול'. ומיקירי, מחשובים שבירושלם. הללו, כותיים מהלכין מצד אחד של מלך. והללו, שמעון הצדיק ויקירי ירושלם מהלכין מצד אחר של מלך (והללו שמעון הצדיק ויקירי ירושל' מהלכין מצד אחר של מלך). אמ' להן, המלך לכותיים. שהגיע, המלך. לאנטיפטרס, מקום. זרחה חמה, והכיר את שמע' הצדיק. יורד במלחמה עמי, כשאני עושה מלחמה. עליך ועל מלכותך, כדאמ' התם הוי מתפלל בשלומה של מלכות, ועוד שקרבנות החג שבעים פרים היו מכפרין על האומות. ה"ג נקבום בעקביהם. חרשוהו, לאותו הר שעקרו כל היישוב עליו. כרשינין, כדי לקלקלו שלא יזרע לעולם שום זרע אחר, דבמקום כרשינין אין יכולין לזרוע זרעים אחרים. הר גריזים של כותים היה, וש"מ מיהא דקתני דלבש בגדי כהונה ויצא חוץ למקדש, דבגדי כהונה יוצאין בהן למדינה. ראויין היו, לבגדי כהונה היו מה שלבש, ולא בגדי כהונה ממש. עת לעשות לה' הפרו תורתך, כלומ' דשעת הדחק היה מפני הצלת נפשות. לתלמיד, שהרי היו נותנין הספר תורה לתלמיד קודם לרב ואמאי, ליתיב חזן הכנסת לאלתר לכהן. מש' כבודו, שזה היה כבודו של כהן גדול שכולן מתעסקין בדבר שלו ולא מש' דחולקין כבוד.
<h2>דף כז:</h2>
[יומא ה' ע"ב] הלבישן, לאהרן ולבניו במילואים, וקא מתמה מה דהוה הוה, מה שעבר כבר למה לן לפרושי השתא ומשה עמהן, כלומ' מפי הגבורה דהא יודע היאך מלבישן. למיסבר קראי, כלומ' הכי קבעי כיצד הלבישן לפי הוראת המקראות דקשו אהדדי, דבצואה כת' בואתה תצוה וחגרת אותם אבנט דמשמ' בבת אחת, ובעשייה כת' ויחגור אותו באבנט משמע לאהרן לחודי' ואחר כך לבניו, ובין לצואה בין לעשייה אהרן קדים גבי מצנפת וכתנת, דבין בפרשת וזה הדבר ובין בעשייה בסדר צו את אהרן כת' קרא באהרן לחודיה תחילה, דכת' ויחגר אותם אבנט אהרן ובניו משמ' בבת אחת, להכי כתיב אותו לאשמועי' דאבניטו של כהן גדול לא זהו אבניטו של כהן הדיוט, דשל כהן הדיוט של בוץ ושל כהן גדול של כלאים, לדברי הכל, בשאר ימות השנה זהו אבנטו של כהן הדיוט דהוי לקמ' [י"ב ע"ב] פלוגתא, דלכהן הדיוט דר' א' של כלאים בשל כהן גדול ור' אלעז' ביר' שמע' א' בשל בוץ.
[יומא י"ב ע"ב] עבודתו מחנכתו, אותו כהן המשמש תחתיו ולא בעי חינוך קודם עבודה... [דהא דמשיחתו מקדשתו] (ד)בכהן גדול קמא קא משתעי, ולא בכהן המשמש תחתיו. ה"ג כי אתא רב דימי אמ' אבנטו של כהן גדול ביום הכיפו' כול', כגון בהנהו עבודות לקמ' ומרק אחר שחיטה על ידו וכגון נתנן לממרס.0... אין בין כהן וכול' אלא לאו ביום הכיפור' קאמ', אלמא דר' הוא דאמ' של כלאים... אלא אבנט דשל כהן גדול הוי של בוץ ולדברי הכל כדכת' והאבנט... של כהן הדיוט לא הוי אלא דבוץ לא תסתיים מיהא כלל. ולעול' בשאר ימות השנה, לא... [היה הבדל בין כהן גדול וכהן הדיוט] ...קאמ'. אין בין כהן גדול לכהן הדיוט, בהנך ד' בגדים דשוין דלית בהו... [שינוי בין בגדי כהן גדול ובגדים ש]כהן הדיוט לובש אלא אבנט בלבד דשל כהן גדול דכלאים (דשל) [ושל] הדיוט דבוץ... [ביום הכיפורים], ובשאר ימות השנה דברי הכל של כלאים כדכת' ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני וגו', דתכלת הוי צמר ושש הוי פשתן. אף אנן נמי תנינא, דר' סבר דאבנטו של כהן הדיוט בין ביום הכיפור' בין בשאר ימות השנה של כלאים. על בשרו, ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן וגו'. ילבש על בשרו, מה ת"ל ילבש ליכתוב יהיו על בשרו, אלא להכי כת' ילבש להביא מצנפת ואבנט דלא כתיבי בהאי קרא שצריך ללובשן בשעת הרמת הדשן, מדו בד זה הכתונת כמו מדיו, ט"א להביא מצנפת ואבנט בגזירה שוה דילבש ולבש, ד[כ]ההוא קרא (נמי) דכתיבי ביה כולהו ד' בגדים כת' ילבש דכת' כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו'. בגדי כהן גדול ביום הכיפור', אותן בגדים ששימש בהן עבודת פנים שהן כשירין לכהן הדיוט בין ביום הכיפור' בין בשאר ימות השנה ואפי' להרמת הדשן. שתי תשובות בדבר, להשיב לך שאינן כשירין לכהן הדיוט וכי אבנטו של כהן גדול וכול', והלא יש ביניהם הפרש גדול כדפרש' לעיל. קדושה חמורה, לפניי לפנים. לרבות את השחקין, בגדי כהן הדיוט שבלו שיכול ללובשן להרמת הדשן שאין צריך בגדים יפים. הרמת הדשן, זהו שהיה תורם מלא קומצו מן הדשן מעל המזבח ונותן למטה באמצע המזבח ונבלע מעצמו ועל ידי נס, והשאר היה זורק לבית הדשן. ואזדא ר' דוסא לטעמ', דאמ' לעיל שכשירין לכהן הדיוט. והניחם שם, בעניינא דיום הכיפו' כת'. מלמד שטעונין גניזה, שאינו לובשן עוד ועושין חדשים. שלא ישתמש בהן ביום הכיפור' אחר, הא הדיוט ישתמש בהן בשאר ימות השנה.
<h2>דף כח.</h2>
[יומא כ"ב ע"א] בראשונה, קודם תקנת בית דין היו נוהגין שכל מי שהיה רוצה לתרום תרומת הדשן מעל המזבח היה תורם. בזמן שהן מרובין, שהיה שם כהנים הרבה שרוצין לתרום. יהיו ר(ו)צין וכול' לתוך ד' אמות, שהיה מגיע בתוך ד' אמות סמוך למזבח קודם לחבירו. ואם היו שנים שוין, שהיו שנים באין אצל המזבח ביחד, שלא הקדים אחד את חבירו, דעכשיו שניהן אין יכולין לתרום הילכ' הממונה א' להם הצביעו, בגמ' מפר' לה. אחת או שתים, כלומ' אצבע או אצבעים. אין מוציאין אגודל במקדש, בגמ' מפר' טע' תנא מפני הרמאין התקינו שלא יהו מוציאין אגודל, דהא כשמוציא ב' אצבעות אין הסגן מונה אותן אלא אחת שהרי מכיר שהן של אדם אחד, שהסגן (אין) [אינו] מונה אלא אצבע אחת לכל אחד ואחד ואפי' אם הוא מוציא שנים אין מונה אותן אלא במקום אחד, ופעמ' שאירע החשבון באחד שלא (יוציא) [הוציא] אלא אצבע אחד ויראה שיסיים החשבון באותו שלמטה הימנו ויוציא אגודל שלו בהחבא, ונראה כאילו אותו אצבע שהוציא תחילה הוי מכהן (אחד) [אחר] והאגודל שלו לפי שהאגודל מרוחק משאר אצבעות ויכלה בו החשבון ויהיה תורם, והיינו טע' דאגודל טפי מאצבע אחד.
<h2>דף כח:</h2>
[יומא מ"ג ע"ב] (משנה) שחטו לפרו. ממרס בו, כהן אחד היה מנענע את המזרק עד שעת מתנות כדי שלא יקרש הדם, דדם קרוש אינו ראוי לא לזריקה ולא להזאה. רובד, כעין אצטבא, ט"א רובד כן. לראש המזבח, מזבח החיצון. וחתה, כלומ' ולקח לצורך הקטרת מן הגחלים שלמעלה לפי שאותן היו לוחשות יותר, כאשר מפורש בפרק כיצד צולין [ע"ה ע"ב], מן השאר לפי שאותן לוחשות יותר. על הרובד, שבעזרה, כן אחד היה בעזרה שמזומן לכך. בכל יום היה חותה, גחלים לצורך קטרת שבכל יום במחתה של כסף ומערה. ובה, באותה של זהב עצמה היה מכניס הגחלים לפניי ולפנים. לתוך, מחתה של שלשת קבין, וקב היה נופל לארץ שכך הל' למשה מסיני. והיום חותה וכול', שלא היה מערה מכלי אל כלי מפני טורח כהן גדול כדפרש' בגמרא. בשל סאה, שהוא ו' קבין ומערה בשל ג' קבין ומתפזרין לו ג' קבין. היתה כבידה, המחתה. קלה, מש' טירחא דכהן גדול. ידה, בית יד של מחתה. ארוכה, מפר' טע' בגמ'. מקריב, מקטורת. פרס, חצי מנה. מוסיף מלא חופניו, כדכת' ומלא חפניו קטרת סמים דקה. דקה מן הדקה, מפר' בגמ'. במזרחו של כבש, ומסבבין את המזבח עד שמגיעין לצד מערבו של כבש ושם יורדין. עולין באמצע, לסדר את המערכה שהיא כשירה בשאר כהנים. לעול' כהן גדול וכול', מפר' טע' בגמ'. ארבע מערכות, של עצים ובגמ' מפר' לה מאי טע'. בכל יום, של כסף.
[יומא ל"ג ע"ב] לדבר שלא וכול', דהיינו תמיד דלא כת' אלא בקר אחד, את הכבש [ה]אחד תעשה בבקר וההוא בקר דשדינן לעיל אדם הוא דשדינן ליה ולא אאיברים שלא יהא דבר קרב על מזבח החיצון, ואינך דלעיל דקדמי ליה מש' גזירת הכת' דדרש' קראי עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו.
<h2>דף ל.</h2>
[יומא ט"ו ע"ב] תנן התם, במסכת תמיד [פ"ג מ"א]. אמ' להם הממונה, הסגן, שהיה ממונה לאלתר כשהיה מאיר בעזרה היה א' להם צאו והביאו לי טלה. מלשכת טלאים, לשכה שבה נותנין טלאים לצורך תמידין כדי שיהו מבוקרין ד' ימים קודם הקרבה, ולא היתה פחותה לעולם מששה טלאים. והרי לישכת טלאים, בניחותא אתי, כלומ' וקים לן דלישכת טלאים היתה במקצוע בפינת צפונ' מערבית של בית המוקד. וד' לשכות היו שם, בלשכת בית המוקד, לשכת החותמות, מפר' לה במסכת שקלים בפרק אילו הממונין [מ"ג], ארבע חותמות היו במקדש וכתוב עליהם עגל גדי זכר חוטא, עגל משמע נסכי בקר של גדולים ושל קטנים, גדי משמע נסכי צאן של גדולים ושל קטנים ושל זכרים ושל נקבות חוץ משל חולים, זכר משמע נסכי אלים בלבד, חוטא משמע נסכי שלש בהמות של מצורע, כל מי שמבקש נסכים היה הולך אצל ר' יוח' בן פנחס שממונה על החותמות נותן לו מעות ומקבל (כנגדו) [כנגדן] (מעות) [חותם] וכול' ובאותה לשכה היו מניחין אותן חותמות. בית המיוחד (היו) [היה] בית גדול ושם היו עושין מדורה להתחמם בה בימי החורף לפי שהיו הולכין יחיפין בעזרה. ורמינהי, במסכת מידות [פ"א מ"ו] קאי הך מתני'. (י)היו [ל]בית המוקד, שהיו פתוחות לה. כקיטוניות פתוחות לטריקלין, כחדרים קטנים הפתוחות לבית גדול, וד' לשכות הבנויות בתוכה פתוחות לה ב' היו פתוחות לקודש והב' לחול, שלשכת בית המוקד היתה בנויה חציה בעזרה וחציה מחוץ לעזרה, והיו פסיפסין נתקעין בקרקע באותה לשכה כדרך תפיסת כותל העזרה להבדיל בין חול לקודש. מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן, השתא קשיא טלאים אטלאים דהתם גבי תמיד קתני צפונ' מערב' הוי לשכת הטלאים בה יורדין לבית הטבילה שפירחי כהונה היו ישינים לשם ואם אירע קרי לאחד מהן יורד וטובל שם.
[יומא כ"ח ע"א] אמ' להם הממונה, אשאר ימות השנה נמי קאי, דזמן שחיטת התמיד של שחר הוי א' משיעלה עמוד השחר והיה א' להם הסגן צאו וראו וכול', והיה אחד עולה במקום גבוה לראות אם האיר המזרח. בורקי, לש' אורה כמ' האירו ברקיו תבל. מתיה בן שמו' א', בלשון הזה היה א' הרואה. האיר על פני כל המזרח עד שבחברון, כלומר וכבר הגיע לחברון, מפר' בתלמוד ירושלמי [ה"א] שלכך א' עד שבחברון כדי להזכיר חברון. והוא א' הין, בגמ' מפר' מן אמ' הין. הוצרכו בכך, לצאת ולראות אם האיר המזרח. [ודימו שהאיר מזרח], וכסבורין היו שהאיר המזרח. לבית השריפה, מש' דנשחט שלא בזמנו. והורידו וכול', מפרש בגמ'.
[יומא כ"ה ע"א] (משנה) [מי שוחט], לעבודה אחת מפיסין ואותו שהיה זוכה בשחיטת התמיד היה א' לכל מי שירצה זכה עמי בעבודת התמיד כמו שמצינו במשנתינו בזריקה בדישון מזבח הפנימי והמנורה והעלאת אברים לכבש וכול', שעל פיו היו זוכין השלשה עשר בעבודת תמיד ולא על ידי הפייס, וכן מי שחל עליו פייס של קטרת א' לכל מי שירצה זכה עמי בקטרת כגון במחתה שבה חותין גחלים מן המערכה לצורך הקטרת, או לכל עבודה ועבודה [שהיו] מפייסין מי שוחט והולך ושוחט ואחר באין ומפייסין מי זורק והולך וזורק, וכן לכל עבודה ועבודה נכנסין בלישכה להפיס. (גמרא) טובא הויין, מד' פייסות. הכי קאמ', כלומ' הכי קמיבעיא ליה. ולכל חדא וחדא, בכל פעם ופעם שנכנסין להפיס מפיסין כמה פיסות שמפיסין לכל עבודה ועבודה שבתמיד.
[יומא י"ז ע"א] אלא ש"מ מידות ר' אליע' וכול', רב אחא בריה דרב יצחק אמ', אדלעיל קמהדר לתרוצי דקרמי לשכת טלאים אלשכת טלאים, והכי קאמ' לא קשיא, דהא לשכה אקצויי מיקציא, כלומ' היתה ועומדת בלשכת בית המוקד על פני המערב ואינה מגעת לא בכותל צפונ[י] ולא בכותל דרום ונראת כמו שמגעת בשתי מקצועי בית המוקד בצפונ' מערב' ובדרומ' מערבי' דמן דאתו מצפון והוי השתא קמיה האי כותל שבצד צפון וחזי שפיר דלא נגעה בצפון כלל, אבל לאידך כותל שבצד דרום לא חזי כולי האי ודמי ליה כאילו קיימא רובה בדרום, והכי נמי ההוא דאתי מדרום מתחזייא ליה כדקיימא בצפון, והילכ' האי תנא דתמיד דקאמ' דלשכת הטלאים היתה צפונית מערב' מיירי לההוא דאתי מדרום, ומתני' דמידות דקתני במערבית דרומית מיירי לההוא דאתי (לההוא) מצפון, וחדא נינהו, ולא אצטריך לאוקמי מידות כר' אליע' בן יעק'. ומסתברא, דתרויהו הנך מתני' מודו דיותר משהיא תופסת בצפונ' מערב' תופסת היא במערב' דרומ'. מדרמינן, בדוכתא אחריתי אתרוייהו. לחם הפנים אלחם הפנים, דבהא דמידות קתני דרומ' מזרח' היא היתה לשכה שעושין בה לחם הפנים, ובהא דתמיד קתני דלשכת טלאים צפונ' מערב' וסמיך ליה לשכת החותמות במערב' דרומ' וסמיך ליה לשכת בית המוקד דרומ' מזרח' וסמיך ליה לשכת לחם הפנים במזרח' צפונ' חזיא כסדרן כדקיימי קחשיב להו תנא, ואפי' אי חשבת להו איפכא אתיא לחם הפנים דרומ' מערב', והילכך קשיא לחם הפנים אלחם הפנים. ומשנינן אמ' (ר' יהוש' בריה דרב הונא) [רב הונא בריה דרב יהושע] מר קחשיב דרך ימין ומר קחשיב דרך שמאל, דהשתא אי אמרת בשלמ' אלשכת הטלאים היתה משוכה יותר במערב' דרומ' ובאותו קרן חשבינן לה היינו דקא מתרץ לה לחם הפנים, היכי דמי דמתני' דחשיב דרך שמאל והא דקתני לשכת טלאים צפונ' מערב' לאו מש' דקיימא בצפונית מערב' ממש דהא איתקצויי מיתקצייא למערב' דרומ', אלא מש' דמאן דאתי מדרום מיתחזיא ליה כמן דהויא בצפון, והשתא חשבינן להו הכי דרך שמאל לשכת טלאים מערב' דרומ' ולשכת חותמות שסמוך לה מערב' צפו' ולישכת המוקד צפונ' מזרח' ולשכת לחם הפנים מזרח' דרומית, ואידך דמידות קא חשיב דרך ימין דלשכת טלאים מערב' דרומ' ולשכת לחם הפנים דרומ' מזרח' וכול', והשתא מיתרצן שפיר.
[יומא י"ז ע"ב] אלא אי אמרת, דבצפונ' מערב' האי קיימא טפי ומהתם חשבינן לה, אם כן לא מיתרץ לחם הפנים אפי' קא אמרת דמר קחשיב דרך שמאל ומר דרך ימין, כיצד, דלשכת טלאים צפונ' מערב' והחותמות צפונית מזרחית ובית המוקד מזרח' דרומית ולחם הפנים דרומית מערבית, דבההוא סדר דחשיב להו תנא דתמיד חשבינן להו, והשתא קשיא, אלא לאו שמ' מינ' דלשכת הטלאים במערב' דרומ' הואי ומהתם חשבי' ליה, וקפריך היכי מצי ההוא תנו דתמיד למיפני ביה דרך שמאל והאמ' מר כל פינות שאתה פונה כול'. ת' הני מילי, בעבודות דמזבח כגון מתנות דדם שעל קרנות המזבח דהתם אזיל ועביד דרך ימין. אבל הכא חושבנא בעלמ' הוא, דקחשיב ללשכות, ומה לי דרך ימין או דרך שמאל.
<h2>דף ל:</h2>
[יומא י"ד ע"ב] מי שזכה, דכהנים היו מתחלקים לעבודת היום על ידי פייס (שכהן) [יש כהן] שהיה זוכה בדישון המזבח הפנימי ששם מקטירין קטרת כל היום, ויש כהן שהיה זוכה להטבת הנירות וקא חשיב הכא הטבת מנורה והדר קטרת, אלמא דמטיב נירות ברישא, הך משנה במסכת תמיד איש המצפה ומתני' דהכא רבנ'. והא איפכא שמעי' ליה, דשמעי' ליה לר' שמע' איש המצפה דפליג עילויה [ד]מתני' דתמיד דמשנה לה, אלמא דמתני' דתמיד לאו ר' שמע' היא, (דתנן) [דהתם] בתמיד קמיירי דטעון ב' מתנות שהן ד' כדין עולה ואותן ב' מתנות נותן אחת מזרחית צפונית אחת מערבית דרומית, בא לו כהן המעלה דם התמיד, ולקמ' [ט"ו ע"ב] מפרש מאי טע' מזרחית צפונית ברישא, משנה בתמיד מבשאר עולות דאע"ג דעולה היא אפי' הכי בעי ג' מתנות דבמערב' דרומית עביד ב' דיהיב במערבית לחוד ובדרומית לחוד ולקמ' מפר' טע' דתרויהו. מאן תנא סדר יומא, מתני' דהכא דקתני קטרת והדר הטבת נירות, ר' שמע' איש המצפה. ורמי סדר יומא, דקתני קטרת ברישא. אסדר יומא, דתנן בפרק שיני [כ"ה ע"א] ארבעה פייסות היו שם, פייס שיני שהיו מטילין גורלות מי יהא שוחט התמיד וכול' מי מדשן את המנורה דהיינו הטבת נירות, ופייס השלישי היינו שהיו מפייסין מי מקטיר את הקטרת, חדשים לקטרת בואו והפיסו, שהיה א' להם הממונה אם יש כאן בני אדם שלא הקטירו עדיין הקטרת יבואו עכשיו ויפייסו שלא היה שום אדם ששנה בקטרת, כדאמרי' באידך פרקין מעולם לא שנה אדם בקטרת אלא כל אחד ואחד היה עושה בפעמו, שהקטרת היה מעשיר את כל מי שמקטירו כדכת' [דברים ל"ג] ישימו (קטרת) [קטורה] באפך וכת' בתריה ברך ה' חילו, אלמא דהטבת נירות חשיב ברישא והדר קטרת. כאן בהטבת ה' נירות, דכהן שהיה בא בבקר להיטיב נירות אי אפשר שלא היה מוצא החמש כבויות והב' מזרחיות פעמים דולקות ופעמ' האחת נמי כבויה, אבל החיצונה לעולם היא דולקת עד הערב, והיל' הא דקתני מתני' דפייס הטבת נירות ברישא לאו הטבת כולהו קאמ', אלא הטבת ה' ברישא דהנהו ודאי היה מדשן מקמי קטרת, ודקתני מתני' דהכא קטרת ברישא, מקמי הטבת ב' נירות קאמ' דמקטיר קטרת והדר אתו אם דולקות שתיהן (ו)מכבה האחת ומדשנה והחיצונה מניחה דולקת דלא מדשן לה עד לערב, והשתא אשתכח דמתני' דהכא ומתני' דפייס חדא נינהו, דמטיב ה' נירות והדר קטרת ובתר הכי הטבת ב' נירות. למימרא דבקטרת מפסיק להו, בתימ', דודאי קטרת במילתא אחריתי בעי הפסקה בין הטבת ה' נירות לב' נירות. ולקמ' בפרק א' להם הממונה [ל"ג ע"א] משמא דגמדא שם חכם, ואית דגרסי משמא דגמרא כלומ' למד מתלמודו סדר המערכה. ובדם התמיד מפסיק לה, הה' נירות והב', כדקתני התם. הא לאבא שאול, הא דקאמ' אביי דבדם התמיד מפסיק להו היינו לאבא שאול, ולרבנ' בקטרת מפסיק להו דתנן לא ייטיב ואחר כך וכול', הך פלוגתא דרבנן ואבא שאול בב' נירות הוא דבה' נירות מודו כולי עלמ' דודאי [לפני] קטרת הוא הטבתן. אבא שאול או' מטיב, אף הב' נירות. ואחר כך מקטיר, את הקטרת, ובמאי מפסיק להו בדם התמיד.
[יומא כ' ע"ב] גביני כרוז, שם אדם שהיה מכריז בבית המקדש וא' עמדו כהנים כול'. וכבר אמ', כלומ' כבר היה מעשה בכהן גדול אחד שאמ' אנא השם. ונשמע קולו וכול', והיינו רבותא, דאע"ג דגבי כהן גדול איכא חולשא מעבודות שעבד כל היום קודם שהגיע לומ' אנא השם אפי' הכי נשמע קולו עד יריחו, (ולאילו) [ואילו] גבי גביני כרוז ליכא חולשא. והכא גבי יממא, גבי כהן גדול שאין קול אדם נשמע ברחוק ביום כבלילה, כדמפרש' בסמוך וגבי[ני] כרוז הוה מכריז (חלילא) [בלילה]. והאי חירגא לא שמיה, אותו דבר דק שנראה בשמש שמו לא [כך בתימ']. נשמע קול המונה של רומי, בכל העולם. ויש א' אף לידה, לא גרסי' והיינו כותיה דרב דאמ' קרא גברא, כדקתני בהדיא גביני כרוז מהוא.
<h2>דף לא:</h2>
[יומא מ"ח ע"ב] הולכה בשמאל מהו, כגון הולכת איברים לכבש והולכת קטרת למזבח או לפניי ולפנים. הכף, של קטרת בשמאלו. דתנן, במסכת תמיד [ל"א ע"ב] בהדיא דהולכה בשמאל הואי. הרגל של ימין, עם הירך היה מוליך בשמאלו לכבש. ובית עורה לחוץ, כלומ' מקום החתך היה כלפי הכהן שאין דרך כבוד שיהא נראה החתך לחוץ. בהולכה דלא מעכבא כפרה, כגון הולכת איברים לכבש לא מעכבא, שאם רצה לנתח סמוך לכבש עושה, אבל הולכה מכבש למזבח מעכב, והולכה דקטרת ביום הכיפו' מעכבא נמי כפרה דכת' והביא, וזהו נמי לח"ע. ט"ן וח"מ הולכה תמיד איפשר בלא הולכה שיכול להעמיד בני אדם ממקום הניתוח עד המזבח ונותנין זה לזה עד שיגיע למזבח, הולכת קטרת ביום הכיפור' מעכבא כפרה דאי איפשר להעמיד כהנים עד בית קדשי הקדשים שאין נכנס אלא כהן גדול. קמ"ל, ואת הכף בשמאלו אפי' הליכה דמעכבא, וכן יושב וכן שמאל פסול, וכן יושב דבענן שעומד דכת' לעמוד לשרת, בכל הני דאיבעי ליה למיעבד להו בימין ומעומד.
[יומא ס"ב ע"ב] גבי תמידין, נמי מצינן למימ' כי האי שיטתא, ושמעי' מיהא דמצוה שיהו שניהן שוין תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, ת' התם (איכא) [ליכא] למידרש הכי דההוא שנים ליום מיבעי ליה לדרשא אחרינא וכדתניא וכול'. כנגד היום, ששוחטין כנגד זריחת השמש. אלא חובת היום, דאתי לאשמוע' ב' תמידין עביד בכל יום. על קרן צפונ' מערב', שהטבעות היו קבועות בד' שורות אורכן מצפון לדרום, וכשחמה זורחת ביום ארוך יוצאה מקרן מזרח' צפונ' ואינה זורחת על שורה שבמערב שהיא רחוקה מכותל מזרחית, שכן דרך של עמוד השחר שאם יצא מכותל זה מכה בכותל אחר שכנגדו, היל' כי שוחט תמיד של שחר בקרן צפונית מערבית של מקום הטבעות נמצא ששוחטו במקום זריחת השמש. על טבעת שנייה, כדי שתהא טבעת ראשונה מעכבת רגליה שלא תוכל לפרכס אילך ואילך מפני עיקור סימנין, שאילו שוחטה על הראשונה לא יהא לה שום מעצור מצד צפונית. ט"ן וח"ע על טבעת שנייה ולא בראשונה שבחודו של קרן לפי שמעולם לא יצאה חמה מקרן מזרח' צפונ' ולא שקעה בקרן מערב' צפונ' וזורח כנגדו בכותל מזרחית. גבי מוספין כת' כמה פעמ' שנים, דחד כת' במוספי שבת וחד במוספי ראש חודש וכן במוספין של כל רגל ורגל כת' שנים, ושם מוספין מיהא חד הוא ולהכי שנה עליו הכת' לעכב. מדלא כת' אחד אחד, כלומ' שלא חלקן הכת' כל אחד ואחד בפני עצמו כמו שחלק אותן של תמידים דכת' בהו את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השיני וגו', ואית דקשיא דהא במסכת מנחות בפרק התכלת [מ"ד ע"ב] גמרי' דפרים וכבשים ואילים אין מעכבין זה את זה ומסקינן להו התם בדמוספין, וכיון דלא מעכב אפי' היכא דלא אייתי כלל אלא חד, כל שכן היכא דאייתינהו לתרויהו ובלבד שאינן שוין, וכמדומה דהכא לא מיירי אלא במוספין של חג דהנהו מעכבי כדגמרי' בפרק התכלת [מ"ט ע"א] מש' דכת' בהו כמשפטם, אי נמי איכא למימ' במוספין של עצרת קמיירי דהתם כת' יהיו דמשמ' עיכבא דבענן שנים שיהו שוין וכול', והשתא לא אצטריך לן למימ' הא דפריש' לעיל דנפקא לן עיכובא מדכת' שנים בכל מוספין ומוספין.
<h2>דף לב:</h2>
[יומא כ"ו ע"א] (משנה) חדשים לקטרת וכול', פרישנא שפיר בפרקין קמא. חדשים עם ישנים, כלומ' הן מי שזכה כבר בהעלאת איברים מן הכבש למזבח בין מי שלא זכה היו באין ומפיסין. מי מעלה איברים מן הכבש למזבח, דבתחילה לא היו מפיסין אלא מי מעלה איברין לכבש והיו נותנין אותן על הכבש (על הכבש) מחציו ולמטה במערבו של כבש ומלחום ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע כדתנן במתני' בתמיד [פ"ד מ"ג], ואחר כך מפיסין ומעלין מן הכבש למזבח. (גמרא) לא שנה אדם בה, בקטרת להקטירה פעמים. מפני שמעשרת, והיו מקפידין לברור אותן שלא זכו כדי שיתעשרו. מאי טע', קטרת מעשרת. אילימא מש' דכת' ישימו קטרת באפך וכליל על מזבחך, דקטרת הוי כליל, והדר כת' ברך ה' חילו. עולה נמי הכת' כליל, דעולה הוא כלול על המזבח, ואימא דבעולה קמישתעי קרא דמעשרת. הא שכיחא, שכל היום מקריבין עולות כמה פעמים שירצו, אבל קטרת אין מקריבין אלא פעמים ביום, ואין הברכה מצויה אלא בדבר שאינו מצוי. דמורי, הוראות. מחוקקי, משמע סופר, דהיינו תלמ' חכמ'. אסוקי שמעתא אליבא דהיל' קאמינא, דלא מסיק איניש אלא אי דאתי מלוי אי מיששכר אבל הוראה בעלמ' אפי' דאתי מיהודה ודאי מורי, והא דאמרי' התם במסכת סוטה [ז' ע"ב] דמשה ביקש עליו רחמים דכת' ועזר מצריו תהיה, ההוא ביהודה גופיה דלא הוה סליק שמע' במתיבתא דרקיעא אליבא דהיל' וכי קאמרי בבנים. כי תניא ההיא בקטורת, דהתם הוו מפייסין שחרית וערבית. מפיסין לו, משמע תמיד קטרת מפיסין לה (משמע). ומשמרות מתחדשות, דמשמרה הנכנסת הואיל ולא פייסו בשחרית מפיסה בערבית, וכדגרס' בפרק החליל [נ"ו ע"ב] משמרה היוצאה עושה תמיד של שחר ומוספין ומשמרה הנכנסת עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין, דמשמרה היוצאה משמרת[ה] עד חצי היום. ולמאי דסליק אדעתין מעיקר', דאף בחול מפיסין על תמיד של בין הערבים, דמה קא פריך כשם שמפיסין שחרית וכול' מכלל דאית ליה דמפיסין נמי בתמיד של בין הערבים אם כן נפישי להו פייסות בכל יום טפי (מדי) [מד']. ת' מייתא כולהו מצפרא אתי, דד' פעמים נכנסין בשחרית להפיס, ובאותן ד' פעמים על תמיד של בין הערבים לאחר שמפיסין על תמיד של שחר ומיהו מאן דזכי בשחרית זכי ודזכי בערבית זכי, והכי נמי כי מפיסין לקטרת של שחרית מפיסין באותו פעם פייס לקטרת של בין הערבים, אלא מכל מקום אין נכנסין להפיס אלא ד' פעמים. הוא מעלה על גבי המזבח, ואין צריך להפיס. ברוב עם וגו', ולהכי המעלה לכבש אינו מעלה מן הכבש למזבח אלא על ידי פייס. במקום שכינה לאו אורח ארעא, הואיל דקרבו האיברים כל כך לגבי המזבח אין דרך כבוד בכך לפייס עליהן. ט"ן ונהיר', לאו אורח ארעא דהאי ליעביד פלגא והאי ליעביד פלגא. לא ר' אליע' בן יעק', אמ' לא היו מפיסין להעלאת איברים מן הכבש למזבח. אית ליה דר' יהו', דאמ' לעיל לא היה פייס למחתה אלא וכול', דאם כן דר' אליע' אית ליה דלא הוה פייס למחתה נמי בצרו ליה פייסות דלא עבדי ביום אלא ג' פייסות לדידהו, אלא באתרא דמפיק (מה) [מ]האי פייס מעייל לאידך דחבריה בחושבנא דד' פייסות וכן אידך נמי. חמש, פייסות, ד' דמתני' ואחת שמפיסין על המחתה דהיינו דלא כר' אליע' ודלא ר' יהו'.
[יומא כ"ד ע"ב] לכדאמרן, מש' מעשה שהיו באין לידי סכנה. וחוזרין ומפייסין, כלומ' לכל פייסותיהם מאותן הפייסות יוצאין וחוזרין ומתקבצין הכהנים, ליעבדו כולהו (כולהו) בפעם ראשונה שהיו נכנסין. שנ' אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, אלמא דמצוה לעשות הרגש בעזרה. במה מפיסין, כלומ' מה היו הכהנים מלובשין כשבאין להפיס. איכא, כהנים בעלי זרועות דאע"ג דלא חל עלייהו הפייס חמסי ועבדי עבודה מקמי ההוא דחל עליה פייס למיעבד, אבל השתא כי לביש בגדי חול כולי האי לא עבדי שפושטין בגדי חול ולובשין בגדי קודש ואזלי ועבדי עבודה בחמסנות. אגב חביבותא, דחל עליה פייס מיקרי ורהיט ועביד עבודה באותן בגדים ולא ממתין עד דלביש בגדי קודש. דתנן, במסכת תמיד [פ"ה מ"ג] דלאחר שפייסום מסרום לחזנים שהיו מוסרין הכהנים לשמשים. והיו מפשיטין אותן את בגדיהן וכול' אלא מכנסים בלבד, מש' צניעות.
<h2>דף לג.</h2>
[יומא מ"ד ע"ב] דאילו דהיכל פרשי בין בקדושה דידיה, בשעת מתן דמים דהיכל גופיה, כגון הזאות שבמזבח הזהב בין בהזאות שלפניי ולפנים. ואילו מבין אולם ולמזבח לא פרשי, אלא בשעת הזאות שעושין בהיכל. ש(ו)ם פר[י]שה אחת היא, דכיון דמהיכל פרשי אטו גופיה ואטו לפני לפנים ומבין האולם לא פרשי כלל אלא אטו היכל, היל' פרישה דהזאות והקטרות חשיב להו כחד. בשעירי ע"ז, היו מתנות כבפר משיח והעלם דבר של ציבור, כדאמרי' בתורת כהנים החטאת לרבות שעירי ע"ז. כפרה, בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור כת' וכפר עליהם. ש"מ מעלות, מה שפורשין מבין האולם ולמזבח דאורייתא נינהו. והכי גמירי לה, הלכה למשה מסיני. דיל' מיקרו, ועיילי בהיכל בעזרה נמי וכול', אלא ודאי דאורייתא נינהו והיל' במילתא ליכא טעמ', ת' לעולם דרבנן ובמילתא איכא טעמ' דמאי טע' פרשי מבין אולם ולמזבח. כיון דלא מ(י)פסיק מידי, בין אולם להיכל לא מינכרא מילתא ומיקרו ועיילי, אבל עזרה כיון דאיכא הפסק לא חייש' דניעול. חדא מילתא היא, וכי אזהר רחמ' אהיכל, וכל אדם לא יהיה, הוי אולם בכלל. אולם גופיה גזיר', מש' היכל. ואנן ניקום וניגזור, מבין אולם ולמזבח אטו היכל כי היכי דלא ניעול לאולם. חדא קדושה, נינהו והוו תרויהו חדא גזירה מש' היכל, והיכא דגזר אולם גזר נמי בין אולם ולמזבח. נתפזרו לו קב גחלים, כשהיה מערה משל ד' לתוך של ג'. מכבדן, כמ' המכבד והמרבץ. לאמה, מקום שהיה במזבח וקרי ליה הכי. ט"ן לאמה היוצאת לנחל קדרון. ותניא אידך, נתפזרו לו קבים. רבנ', היא דאמ' מערה את של ד' בתוך של ג'. ולא ר' יוסי, דאמ' של סאה לתוך של ג' קבין, דלדידיה נתפזרו לו ג' קבים. בשל קבים וכול', היל' נתפזרו לו קבים. סאה מדברית, היתה פחותה שתות משל ירושלמית, דתנן [עירובין פ"ג ע"א] ה' קבין ירושלמיות שהן ו' מדבריות דהשתא אותה סאה מדברית אינה אלא ה' קבין ירושלמיות, ובשעירה משל ו' קבין מדבריות לתוך של ג' ירושלמיות נתפזרו לו קבים ירושלמיות. גילדה, דופנה. מסייעתו, לכהן גדול עצמו שמתוך שהבית יד היה ארוך היה מגיע זנב הבית יד עד תחת זרועו ואוחז בידו הבית יד סמוך לכף ונמצא זרועו מסייעתו, אבל בשאר ימות השנה לא היה צריך לישאנה בידו אחת שחבירו נוטל את המחתה והוא נוטל את הכף. ניאשתיק, טבעת בראש בית ידו כדי שיהא נשמע קולו, כדכת' ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ט"ן ניאשתיק זוג ועינבול, ואית דגרסי נישתיק והיא היא. וזהב הארץ ההיא טוב, מכלל דאיכא זהב סתם לשאר מקומות.
